האינתיפאדה שלא נגמרת והעצרת לתמיכה בחייל מחברון מחר: נחנא מע אל חייט אל וואקף

לאחרונה, עד הצהריים, רבים דיברו על דעיכת האינתיפאדה, ונתנו כל מיני פירושים לעניין, כמו 'מפת החום של צה"ל והשב"כ', ועוד.

 המציאות באה וטפחה על פנינו היום בצהריים. רגע לפני, גרשון הכהן במאמר שפורסם בעלון שבת, טען כי אין לתפוס את הפוגת האינתיפאדה ככשלון כח פלסטיני או כעוצמה ישראלית. ההפוגה מטרור היא הפסיביות האקטיבית ביותר, כאשר אדם מבין שאת פעולתו הארצית הוא מיצה, והשלב הבא של הפעילות יבוא ממקום וממקור אחר.
גרשון מביא את לשון הקבלה – באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא – התעוררות מלמטה מניעה התעוררות מלמעלה. כשאומרים 'למטה' הכוונה לסכינאות ומתכוונים לעצמם בעוד ה'למעלה' נתן לפירושים פתוחים, בדמות מוסדות בינלאומיים, ארגוני חרמות, או סיוע איסלאמי חיצוני. התנועה הזו מבינה אחרת לגמרי את יחסי אדם – מציאות מהגישה המערבית, שנוהגת לסדר הכל בתוכניות עבודה, לבחון מוטת השפעה, ולייצר טבלאות אפקטים.
מושג המפתח להתמודדות הוא דווקא ביצירת 'קיר איתן' – על פי המשפט בערבית המצוטט למעלה: הישען/ חפש את הקיר האיתן (נחנא מע אל חייט אל וואקף). פעולת ההתנגדות והטרור כגורם שמחולל תנועה, יכולה להצליח רק אם היא מחוללת כדור שלג של התרחשות והדדיות בקרב קהלים נוספים. הבסיס לפעול היא התחושה שהקיר מולו עומדים אינו איתן. שיש סיכוי לייצר בקיעים בחומה.
במובן זה, עם כל הגינויים לחייל היורה האינטואיציה של יצירת תמיכה בלתי מסוייגת לחיילי צה"ל היא אינטואיציה חזקה, שנובעת מתוך ראייה מערכתית עמוקה שקושרת בין ההמשכיות של הטרור לבין עודף מוסריות שמתפרשת כחולשה. אפשר להילחם עם זה, למרות שזו מלחמה בו פלח אוכלוסיה מדבר בפייסבוק נגד אנשים שלא רואים את מה שהם כותבים, כמו בערב הבחירות. (זוכרים את v-15).
צריך לעבוד עם זה. במקום תמיכה בלתי מסוייגת בחייל באופן ספציפי, צריך לדבר באופן כנה ואמיתי על 'בניין הכח'. בניין הכח מחייב אותנו לייצר ליגטימציה לנוכחות שלנו במרחב, כאשר הסטנדרט המוסרי הוא חלק ממקורות הכח ולא החולשה. באין שיחה על הליגיטמציה הבסיסית של חיילי צה"ל לפעול, רבים מרגישים שהשלב הבא הוא שדמם יותר, כי ה'קיר' אינו איתן, מה שיחולל את השלב הבא של הטרור, שכבר הגיע. אללה ירחמו

One Response to “האינתיפאדה שלא נגמרת והעצרת לתמיכה בחייל מחברון מחר: נחנא מע אל חייט אל וואקף”

  1. קו המגע לעולם ייפרץ

    גמיקשות, הכלה ותיעול, תמרון לשטחי השמדה, תחבולה ושמירה על תמרון הם דרכים טובות להימנע מלסמוך על "קיר איתן"

    הלגיטימציה לה זוכה צה"ל לפעול בשטחים נובעת מתמיכה רחבה בקרב החברה הישראלית, על רבדיה וגווניה. הביקורת שראויה להישמע הן מנימוקיה של המדינה בכיהודית והן כדמוקרטית מגולמת ביכולתה של החברה להכיל את השימוש הדו-המשמעי בביטוי "הצבא המוסרי בעולם". 'סטנדרט מוסרי' או 'עודף מוסריות' נוגעים למתח הקיים תמיד בין רוח המוסריות של העם (או האליטות ) לבין עלויות השימוש בשירותי הביטחון למטרת שמירה על בטחון המדינה אליהם הוא נחשף.

    הבחירה להתייחס למושג 'בניין הכוח' כמושג מטרייה, כנוגע למרחבים ורמות שונים באופן מהותי לדוגמה עבור זרוע היבשה הוא בעל מובנות מסוימת ואילו עבור ועד ראשי המכינות הקדם צבאיות הוא שונה מהותית. שימוש רחב מרוקן אותו מהקשרו הצבאי הממוקד (בניין הכוח לעומת הפעלת הכוח) ומאפשר לכלול בו את כלל החברה החל מרחם האם העברייה דרך הסוציאליזציה ועד הפער שקיים בין תיאוריה של הטקטיקה הצבאית למציאות המתהווה בשטח.

    שיח בדבר "הלגיטימציה הבסיסית של צה"ל לפעול" עודנו קונצסנזוס רחב בישראל, לרבות בשטחים. הדרך לחזק את הצבא בפעילותו היא לנקוט בדרכים של שיח ציבורי המכיל רכיבים של הכלה ותיעול, תחבולה ושמירה על מרחב תמרון מחוץ לגבולות "בניין הכוח". ביקרות מוסרית שאין לה "קו בר לב" להתרסק עליו ולהתהדר בצליחתו תתקשה כשתגיע למרחבי המדבר והבוץ התובעני שבאתגר המוסרי האופף תדיר את הפעלתם של שירותי ביטחון עבור בטחון האזרחים.

    הגב

Leave a Reply