החלטת האו"ם 2334

From Reut Wiki

מבוא

ביום שישי ה23/12, ברוב מוחלט של 14 מדינות מועצת הבטחון של האו"ם הצביעה על החלטה מדינית (סעיף 6) בו מגנים אלימות, הסתה, ובנייה בהתנחלויות כמכשול לשלום.

המשמעויות הישירות של ההחלטה
  • נראה שתהיה תנועת מטוטלת בצד הישראלי, ונראה שהיא הולכת בכיוון של מטוטלת, היא מביעה לחץ ותגובה במישור הדיפלומטי ברמה הישירה, כלפי סנגל, אוקראינה וניו זילנד.
  • ישראל מתמקמת ביחס לאו"ם, ומנסה לערער על הלגיטימציה הבסיסית שלה.
  • השאלה שעלתה לדיון ראשונה היא ההחלטות המשפטיות,
  • רוח התקופה, כתנועה משמעותית נגד ישראל. רוח של תקופה שתורמת מאוד חזק ללחץ כלפי ישראל.
  • כלפי פנים, יש כאן מסגור ל50 שנה לששת הימים ולכיבוש. דינמיקה שמניעה לייצר החלטה לכאן או לכאן. העניין הזה עלה גם בעמונה ומצד הימין, שדרש הסדרה ועבודה מעל השולחן, והכרעה חוקית לכאן או לכאן, שכבר אי אפשר להתעלם ממנה.
  • משמעות ישירה היא ביחס לציבור הישראלי ולדעת הקהל, וזה מאוד תורם לתחושה שכל העולם נגדנו - "כך נותרה ישראל לבדה באו"ם". התושב מרגיש בודד, מוזנח ומושפל, וזה מחזק את ההתבצרות.
  • א.ב. יהושע אמר לפני שבועיים, בדיעבד הוא חותם על התוכנית של בנט לסיפוח. הוא חושב שזה לא ראלי לפנות 400,000 יהודים, נספח את C, וניתן אזרחות ל150000 אלף פלסטינים. יש כאן החזרה של סיפור שתי המדינות ואי קבלה של הדברים של א.ב יהושע.
  • שיח שתי המדינות קיבל האצה - אבו מאזן דיבר על היוזמה הערבית. חיבור בין שתי המדינות לישראל יוזמת וההקשר האזורי. אולי זה לא רק עניין של החייאה של פרדיגמה שעוד שניה שמים אותה בארון אלא משהו שמנסה כן להיות רלוונטי. אבו מאזן - ההחלטה הזאת היא פתח חשוב לקבלה של היוזמה הערבית. ישראל צריכה לבחור מחדש את המנהיגים שלה ולנוע קדימה.
  • הפריזמה האזורית - לישראלים לא באמת אכפת מה קורה בסוריה - האזרח הישראלי עסוק מדי ביומיום שלו או מיואש מארגוני סיוע או שמאחל בהצלחה לשני הצדדים (שיהרגו אחד את השני). אבל כל זה פספוס. מה שצריך להסתכל עליו זה היווצרות הקשת השיעית. איראן, עיראק, סוריה... הטבח בסוריה נועד לגרש את האוכלוסיה הסונית מחאלב וליישב אותו באוכלוסיה שיעית והתחזקות חיזבאללה. ישראל נמצאת במצב מאוד מסובך - מצד אחד הלגיטימציה הבינל שלה מאוד מתערערת והתמיכה בה כדמוקרטיה היחידה... מצד שני, המציאות הפיסית היא נוראית ויש סבירות גבוהה שהקרבות הבאים אחרי חאלב יהיו בגולן הסורי. עם מה ישראל באה לסיפור הזה? אין לה תמיכה של מדינות סוניות כי היא לא הולכת ליוזמה הערבית, רוסיה היא בעצה אחת עם החיזבאללה, ארצות הברית בעמדה של אנחנו צריכים לחזק את עצמנו עכשיו ולא הולכים למשימות התאבדות וכאן השילוב הזה בין לגיטימציה נמוכה למצב צבאי בשטח שעכשיו מתברר מסוכן מאוד מבחינתנו.
  • ממשל טראמפ יכול לתפוס נפח גדול יותר של סיוע למדינת ישראל לנוכח מה שקורה במזהת - לאור הנקודה שלמעלה.
  • איראן עדיין מאיימת על כולם באזור, כולל המדינות הסוניות. יש עדיין את שיתוף הפעולה השקט בין ישראל לבין המדינות הסוניות נגד איראן ונגד כוחות שיעים בצפון המזרח התיכון. אם המגמות של ממשל טראמפ ילכו לכיוון של isolationism, זה יוביל להוביל לואקום של כוח במזרח התיכון שבו הקואליציה של המדינות הסוניות יצטרכו למלא את הואקום הזה. או בשיתוף פעולה עם רוסיה או בהתחזקות הקואליציה ביניהן.
  • ההיבט המשפטי - דיווח למזכל האום פעם בשלושה חודשים על מצב הבנייה בשטחים. פעם ראשונה שארצות הברית השתמשה בשפה של no legal validity בהקשר של ההתנחלויות. יש לזה קצת משמעות אולי אבל ברגע שממשל טראמפ ייכנס הוא לא צריך להתייחס לזה. יכול לתת רוח גבית לארצות הברית בדומה למה שקורה באירופה - יכול להוביל ליותר יוזמות אמריקאיות שיבקשו להחרים מוצרים מההתנחלויות. השלב השני (מה עושים עם ההחלטה) - סוג של תקיפות בתוך המערכת המשפטית הבינלאומית למרות שאי אפשר לקחת את ההחלטה עצמה להאג.
  • מימד ההתבצרות של הציבור הישראלי: לפני שבועיים התראין באן קי מון בעזיבת האו"ם, והודה כי כמות ההחלטות נגד ישראל לא פרופורציונאלית. זה לאור השואה שמתחוללת בסוריה, זה באמת מרגיש לאזרח הישראלי לא הוגן, וצביעות וחוסר יושרה.
  • המיינדסט של ההחלטה הזו, היא פתרון שתי המדינות. וכך כל הארגונים היהודים כנראה יראו את זה. קרי השבוע ישא נאום, ובנאום הוא ישים מתווה לשתי מדינות, והמתווה הזה יוכל להפוך להצעת החלטה על ידי מדינה אחרת באו"ם, יש כאן נסיון אולי אחרון להתעקש על הפרדיגמה של שתי המדינות.
  • יש כאן מציאות של ארגונים יהודים, שחייבים להפסיק לחיות בעמימות הזאת. למרות שהטבע הבסיסי של ארגונים יהודים הוא 'ממלכתיות' ואי יציאה רשמית נגד ממשל נתניהו, עכשיו, יהיה להם קשה לשים את הנושא במדרון אחורי. הם נדרשים להתמקם. יש שם מציאות שקרובה לסכיזופרניה, ותנועת מטוטלת. למה? הם רואים את עצמם כמעצבי שיח. הם בתחרות בתוך עצמם, AJC , אייפק, ו ADL - הם המנהיגות ללא סמכות של העולם היהודי במדינות רבות בתפוצות. כדי להיות מנהיג, הם צריכים להיות רלוונטיים, וכדי להיות מנהיג אתה צריך להתבטא, וקשרים עם אנשים בצמתים של קבלת החלטות, ואחוז ניכר זה בעיצוב השיח. (לחבד פחות אכפת מההיבט המדיני, )
  • תזמון - ההחלטה התקבלה בשלהי ממשל אובמה. מה המשמעות של להעביר את זה עכשיו? למה הוא עשה את זה, מה האינטרס שלו, של המפלגה....? אולי ניתן לומר שנשיא בשעותיו האחרונות הוא כמנהיגות ללא סמכות של חפץ?
ההיבטים של ההחלטה

יש כאן עמימות בתנודות שבין מציאות ודיפלומטיה.

משמעויות לראות
  • אין חדש תחת השמש - הנשיא שנתן להכי הרבה החלטות ("נגד ישראל" ) לעבור היה רייגן . מנגד, מדובר בפעם הראשונה בה ממשל אובמה נותן להחלטה כזאת לעבור דרך מועצת הביטחון של האום.
  • צוות עולם יהודי - ההחלטה ובמיוחד התגובות של הקהילה היהודית האמריקאית משמשים כנקודת ציון חשובה לאיזהשהיא מגמה של הרבה מאוד שסעים שקורים גם ככה בתוך הקהילה. זה שג'יי סטריט עומד בצד אחד וא.ד.ל. וכל השאר עומדים בחריפות בצד השני זה אומר הרבה.
  • עבודה על קהילות ומקומיות - זה אחלה שמועצת הביטחון מקבלת את ההחלטה אבל מה זה אומר בשטח? מנהיגות מול סמכות. האום משמש כדוגמה בתוך השיח הזה.
  • סוריה - נקודת הציון הכי משמעותית היתה ב 2013. לאסד היה גז סרין וארהב רצתה להיכנס ולייצר קואליציה של מדינות נגד אסד. רוסיה עמדה על הרגליים האחוריות. הדיפלומטיה והלחץ גרמו לסוריה להתפרק מהגז, איום הרבה יותר מסוכן מהגרעין האיראני. נקודת שיא חיובית בעולם של soft power וכוחה של דיפלומטיה. מאותה נקודה, שוחרר הרסן של ההתערבות הרוסית. רוסיה התחילה להתערב ואז אפשר לסמן שתי פרדיגמות של תפיסת עתיד - ארהב והאום רוצים "לצייר את המפה" ולהגיד לאן צריך ללכת. אבל גם רוסיה רואה את העתיד באופן ארוך טווח אבל מזלזלת בצורה המערבית. אין דרך להשיג את העתיד הזה בלי להתערב בו ולכוון אותו, וזה אומר לשים רגליים על הקרקע. היום זה מאוד ברור שרוסיה מניעה את המציאות במזרח התיכון יותר מכולם. ישראל בוחרת ביחס לסוריה להיות אמריקאית, וגם ביחס לפלסטינים היא לא מעצבת את המציאות בשום כיוון. זה לא שממשל נתניהו עסוק בליישב את יהודה ושומרון. והוא עצמו העלה את חזון שתי המדינות לפני שבועיים. ערפול גדול. יש כאן משהו שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים. מה רה"מ רוצה. הסוגיה הזאת תהיה על סדר היום של ישראל בשנים הקרובות.
  • סוג של PRG בסדר היום של האסטרטגיה של מדינת ישראל - רואים שחיקה של פרדיגמת שתי המדינות ויכול להיות שראות לא תתעסק בזה כי זה אוקיאנוס אדום אבל יש פה התהוות - נקודת מעבר בין 20-25 שנים של משא ומתן לעמימות גדולה בהווה. פרופ' שי פלדמן כתב מאמר של סוף עידן שתי המדינות - נכנסים למציאות של מדינה אחת ומדינת אפרטהייד. אמר את זה בהקשר של ממשל טראמפ.
  • מבחינת נושא הדה לגיטימציה, נהיה חייבים להכניס התייחסות לנושא. המושג של רוח התקופה מקבל משנה תוקף. היא החלטת 'צייטגייסט', ויש לופים שמזינים את אותה רוח. הדינמיקה הראשונה קשורה לפנים ישראלית, האם אנחנו רודפי שלום, השנייה זה היחסים עם הפלסטינים, והשלישי אלו מגמות גלובאליות, כמו שיח על זכויות אדם - שמשפיעות על ישראל. הצייטגייסט נוצר ומזין חזרה את הדינמיקות, צריך להבין לעומק איך זה מזין ומוזן מהדינמיקות הללו.
  • בגלל ששנת 2017 היא מאוד סימבולית, סביר להניח שיהיו יותר ארגונים כמו ארגוני BDS ולא רק , שישענו על ההחלטה הזו.
  • בנוסף, נושא האינתיפאדה המדינית של הרש"פ הפך, לסיבת הקיום של הרש"פ. בניגוד לאלימות שהיא סיבת הקיום של החמאס. ולכן ההחלטה הזו מאוד מחזקת את הרש"פ, ואת האינתיפאדה המדינית שלהם. אנו קוראים לזה intransigence - התרסה מדינית. זה נושא מאוד אפור, איך מתייחסים לזה, המהות היא שיש דברים שהם דלג"יים במהות, כמו פניה לפיפ"א, לעומת פניה לאו"ם, האסטרטגיה היא מעורפלת.
  • אסטרטגיית הרש"פ ברורה - הכלים שלובים. ברגע שהתנאים יבשילו הם יתקפו צבאית. מייצרים עכשיו את הלגיטימציה הבינלאומית שלהם עכשיו. או שהם יקבלו מדינה פלסטינית בהסכם שלום, או שילכו להתקוממות פיסית. ואז הם יעשו את זה באחד משני תנאים - או שירגישו דד אנד מוחלט בציר המדיני, או שאבו מאזן יפונה מהבמה על ידי הלהבות של העם שלו ועלייה של מוחמאד דחלאן או מרוואן ברגותי. והם יזיזו הצידה את הפעולה בציר המדיני - ימירו הון פוליטי למלחמת שחרור. זה לא או חמאס או רש"פ. יהיו דינמיקות כאלה וגם כאלה.
  • תפר בין צוות דל"ג לצוות עולם יהודי - הקרע בין ישראל לבין יהדות התפוצות התחדד. ישראל תהיה עסוקה בלהתבצר, והיהודים החושבים ידברו על זה שאולי זאת כן החלטה טובה. הדינמיקה הזאת היא בשיאה. הימין בישראל מרגיש שהוא צריך להתבצר, לשמור על השטח כי אחרת צומחת רצועת עזה ודאעש. ואז יהודים שהולכים נגד הדבר הזה הם אויב.