אקוסיסטם

From Reut Wiki

אקוסיסטם הוא מושג המתאר מערכת אנושית סבוכה על מכלול הפרטים, הקבוצות, הארגונים, הכוחות, המעשים והתפיסות המרכיבים אותה. האקוסיסטם מתאר מציאות רב-רובדית הנוצרת ממפגש של מספר רב של מערכות ואת השפעתן אלה על אלה.

תנאי הבסיס באקוסיסטם

  • מגוון (biodiversity) – המערכות והפרטים באקוסיסטם פועלים כדי לייצר ריבוי של אפשרויות. מציאות זו מובילה להיווצרותו של מגוון גובר של זהויות אישיות וקולקטיביות. המגוון מהווה מנגנון המאפשר הסתגלות לשינויים התכופים;
  • קישוריות (interconnectivity) – הפרטים בתוך המערכות יוצרים מערכות קשרים מרובות ביניהם, המסתעפות גם לקשרים חוצי מערכות. הקישוריות היא למעשה מגוון הקשרים וההשפעות בין גורמי האקוסיסטם. ניתן לחלק את הקישוריות הקיימת לשתי רמות שונות: קישוריות מיידית המתאפיינת ביחסי השפעה הדדיים, צמודים, אינטנסיביים ודינאמיים. קישוריות זו רלוונטית בדרך כלל ליחסים בתוך המערכות; וקישוריות עקיפה ומתווכת שהינה תוצר של מפגשים בין המערכות עצמן. הקישוריות העקיפה מייצרת קשרי השפעה מתמשכים, אך גם חד צדדיים, מאחר והפרטים במערכות הנפרדות אינם מצויים בעצמם ביחסי גומלין;
  • חוללות עצמית – היכולת של הגופים השונים לממש את עצמם באופן עצמאי ולהניע את עצמם לפעולה ולמידה, חיונית ליכולתם להסתגל לאקוסיסטם המשתנה ולהביא את תת המערכות לכדי הסתגלות. בשל כך, החוללות, לרוב איננה מהווה איום על המערכת, אלא תנאי בסיסי לקיומה.

מאפיינים כלליים של האקוסיסטם

  • האקוסיסטם הוא מפגש בין מערכות – האקוסיסטם הוא למעשה מפגש של מערכות, שחופפות בחלקן ומורכבות מגורמים שונים, כגון: מגזרים אתניים, ארגונים, מדינות, אידיאולוגיות וכו'. אף שהאקוסיסטם מתאר מפגש מערכות שחלקן בעלות היגיון רשתי, הוא איננו מתפקד הלכה למעשה כרשת אחת גדולה. להלן מספר הבדלים בסיסיים בין אקוסיסטם לרשת:
  • השפעה של המערכות זו על זו ולא השפעה של רכזות על נקודות קצה – לאקוסיסטם אין מספר מועט של רכזות שמשפיעות על כל נקודות הקצה. לכן גם לא ניתן לערוך רדוקציה של האקוסיסטם למערכות המרכיבות אותו ולא כל שכן להתנהלות הפרטים בתוך המערכות.
  • מערכות חופפות רב-רובדיות – האקוסיסטם איננו ניתן לתיאור דרך דימוי של רשת דו-ממדית, בשל החפיפה הרבה בין המערכות השונות שיוצרת רב-רובדיות במערכות ובאקוסיסטם כולו.
  • תופעות מתהוות – האקוסיסטם נמצא כל הזמן בהתהוות. המשמעות של ריבוי המערכות מייצרת מציאות של שינויים תמידיים, זוחלים, שנצברים באופן רדום לאורך תקופה אך באים לידי ביטוי בתהליכים שמשנים את האקוסיסטם כולו. הנטייה של האקוסיסטם היא להתייצב במצבי ביניים, במובן שהם מכילים סדר עצמי מתהווה (Self-Organizing), ויוצרים תדיר מצבי על "סף התהום" (Edge of Chaos).
  • תלות והשפעה הדדית מייצרת גבולות יחסיים – מאחר והקישוריות מקיפה את כל האקוסיסטם, הרי שבין כל הגורמים שמרכיבים אותו מתקיימים יחסי תלות והשפעה הדדית. בשל כך, כל פעולה משפיעה על המרחב כולו, גם אם באופנים שונים ולפי הקשרים שונים. מפגש המערכות מייצר מציאות רבודה וסבוכה מאוד, שאיננה מאפשרת תחזית, או פעולה לינארית להשגת מטרות ממוקדות. מאפיין נוסף של יחסי ההשפעה הנרחבים באקוסיסטם הוא שלא ניתן לשרטט את גבולותיו. הגדרת הגבולות, שנדרשת לצורך הבנת מאפייני הפעילות באקוסיסטם, הינה יחסית ותלוית סוגיה. לאור האמור, הנקודה השרירותית ממנה משורטט האקוסיסטם, היא נקודת המבט של הצופה, שצריכה להיות המפתח לשרטוט גבולותיו העמומים.
  • עצמאות בתוך מערכת – לתתי-המערכות המרכיבות את האקוסיסטם ואף לפרטים שמרכיבים אותן יש אוטונומיה הסתגלותית רבה, שמאפשרת שינוי במיצוב היחסי שלהן. עם זאת, האוטונומיה היא תמיד ביחס למבנה והאקוסיסטם ולמערך הכוחות בתוכו, כך שהיא גם תמיד מוגבלת בבסיסה. היבט זה הופך את הבחינה של היחסים דרך פריזמה דיכוטומית של יריב-עמית לבלתי רלוונטית: כל גורם מקדם את האינטרסים שלו, בד בבד עם היותו שותף במערכת הכללית וביחסי הכוחות הנגזרים מן המיקום היחסי שלו בתוכה.
  • ייחודיות של אקוסיסטם – המורכבות הרבה של האקוסיסטם הינה תוצר של הניגודיות המשלימה בין היותו סך האקוסיסטמים שלפניו, כלומר של כל יחסי הגומלין שהתקיימו בתוכו בעבר ובין היותו הווה יחידאי (Singular), כלומר כזה החורג מהיותו סיכום של עברו. המשמעות של הייחודיות היא שכל סיטואציה באקוסיסטם היא שונה, אינה חוזרת על עצמה ודורשת הסתגלות חדשה.
  • דיאלקטיקה בין מרקם ורשת – המרקם (Web) הינו התהוות של פרטים היוצרים קישוריות חתרנית בתוך הרשת (Net). כלומר המרקם מייצר תתי רשתות עם קשרים חזקים מאוד, גם תוך טוויית קשרים חוצי מערכות. קיומו של המרקם הינו זמני – כאשר האקוסיסטם מכיר בקיומו הוא נוטה להכילו, בתנועה שמאפשרת את השינוי ההסתגלותי של המערכת, תוך נטרול המימד החתרני של המרקם. פעולת ההכלה מחדשת את גבולות תת-המערכת, ויוצרת כר להיווצרותם של מרקמים חדשים.

לקריאה נוספת